אחרי החגים... עכשיו מה?
אני לא מצליחה להניע את הגלגלים
כבר חודשיים שאני מתקדמת לי באיטיות מבלי לעשות שום צעד אקטיבי. זו תחושה של עצבנות בשילוב עם חוסר אונים, קצת כמו הנסיעה בניוטרל בתוך שטיפת מכוניות: האוטו מתקדם לאיטו בין בועות של קצף ואני יושבת בתוכו קפוצה ודרוכה, מחכה לאור בקצה המנהרה שיתחלף מאדום לירוק ויחזיר לי את השליטה על הרכב.
כך החודשיים האחרונים שלי נראים. אני עובדת ללא הפסקה, לא חסרה עבודה שוטפת, אבל אני לא מצליחה להניע את עצמי ולעשות את העבודה הנחוצה בשביל העסק בניגוד לעבודה בתוך העסק. מה ההבדל? עבודה בתוך העסק, היא העבודה שלי כמעצבת פנים: הפקת תכניות, עיצוב, תכנון, ביקורים בשטח, פגישות עם לקוחות וכדומה. כאן, אין בעיה, אני עובדת על טייס אוטומטי ועושה את כל מה שצריך. מה חסר? העבודה בשביל העסק. הבלוג, הדף העיסקי וקבוצה בפייסבוק, כולם שכחו כבר מי אני ואיך אני נראית. אני לא מצליחה לכתוב, לא מצליחה להושיב את עצמי ולתכנן את הפוסט או הטיפ הבא... כל העבודה השיווקית שבדרך כלל אני מאוד אוהבת, אני פשוט לא מצליחה להביא את עצמי לעשות. וזה גרוע מאוד, כי העבודה בשביל העסק, היא זו שתגרום לעסק שלי לגדול ולהתפתח.
למה נתקעתי?
אני חושבת שהחופש הגדול וחגי תשרי העוקבים, שפשוט סירבו בתוקף להסתיים, שיבשו לי את הקצב ועשו לי פאנצ׳ר רציני בגלגלי התנועה. לפני החופש הצלחתי לעבוד, לכתוב פוסטים, טיפים שבועיים בדף העיסקי ושאר ירקות. וכשהחופש הגיע, כל הזמן התעסקתי ב״איך אני מצליחה עכשיו לתזז בין העבודה לילדים״?
אני מאוד אוהבת שגרה, כשאני בשגרה, אני מיד נכנסת לקצב ומצליחה לחשוב צעד אחד קדימה ולתכנן את המהלך הבא שלי. וכשהרצף נקטע על ידי חופש ועוד חופש, פתאום במקום לתכנן את השבוע, אני מוצאת את עצמי עסוקה בלסיים את העבודה השוטפת לפני שהבת שלי תקום משנ״צ. ולתכנן את הטיול המשפחתי הבא, בכדי שלא נטפס על הקירות. ובכלל למי בכלל יש זמן לחשוב על המהלך הגדול הבא? על עוד שיתוף פעולה או אפילו על פוסט חדש בבלוג.
אני לא אוהבת להרגיש פאסיבית או חסרת שליטה במיוחד כשמדובר בעסק שלי ובמיוחד כשמסביבי אני רואה קולגות וחברות שמצליחות להגשים חלומות, להזיז הרים ולכבוש פסגות (או לפחות זה מה שהפילטר הורוד של הרשתות החברתיות מציג לי). ואני? תקועה, לא מצליחה להתקדם, לא מצליחה לחשוב קדימה ומרגישה את עצמי שוקעת ברחמים עצמיים ברוטב דביק (שהוא שילוב של קטשופ, סמארק, חול ועוד חומר בלתי מזוהה שאני מפחדת לנחש מהו).
מה עושים בכדי להניע את הגלגלים מחדש?
כרגע? אני במצב של הישרדות. כך שגם כשפתאום מתפנה לי זמן, אני לא באמת פנויה רגשית לשבת ולתכנן איך אני מניעה את הפאקינג גלגל מחדש. אפילו את הפוסט הזה, שהוא חלק מבלוג הופ קבוצתי, לא ממש ידעתי איך אני אכתוב והוא נכתב בגלל שהרגשתי מחוייבת למישהו אחר (דרך מצויינת לגרום לגלגלים להסתובב). בהתחלה חשבתי לעצמי שאני אכתוב על דרכים לצאת מהתקיעות ולהניע את הגלגל ושנייה אחרי זה חשבתי לעצמי, ״עצמי, על מי את עובדת? לא רק שכרגע את פשוט לא יכולה להניע את הגלגל, את בטח שלא יכולה לתת עצות לאחרות על איך כן להניע את הגלגל.
ואז זה היכה בי כמו אטובוס קומותיים מהשיר של הסמיתס, אם אני מרגישה בדעיכה של אחרי החגים, כנראה שיש עוד כמוני. ואם אני פשוט לא יכולה להניע את הגלגל, אז על זה אני צריכה לכתוב. ובדיוק כמו בשיר, גם לי יש אור שלא יכבה, אז למעשה אני לא צריכה לדאוג.
בינתיים אני פשוט מחכה שיגמרו החגים, שאני אתאושש ואחזור לשגרה ולעשייה אמיתית מבורכת הכוללת את העבודה השוטפת שלי, פוסטים חדשים בבלוג ושיתופי פעולה שונים. אבל למי שמרגישה תקועה ומחפשת טיפים קונקרטיים להנעת הגלגל, אני יודעת שלחברותי הבלוגריות יש טיפים מעולים שיגרמו לגלגלים שלך להתחיל לנוע.
אני מזמינה אותך לקפוץ בין הפוסטים הבאים:
קרן בר | מעצבת בתים אישיים | בעלת תואר ראשון בעבודה סוציאלית ותואר ראשון בעיצוב פנים בשנקר | בבלוג שלה Karen B מחכים לכם טיפים לעיצוב ורעיונות לעיצוב הבית.
