רילוקיישן לפני 52 שנה

בהשראת כתיבת קורות חיים / ויסלבה שימבורסקה

נולדתי בבת גלים את רעש גלי הים אני זוכרת וריח המלח והדגה עדיין באפי. לעיתים אמא החליפה את העוזרת בגן חברתה הטובה של הגננת. זוכרת היטב את חיילי חיל הים בשורה עורפית בתרגילי ת"ס

רועדת מפחד ומתחבאת מאחורי שמלתה של אימי הייתי בת 4 כשעברנו דירה לשכונת נווה שאנן למרגלות הרי הכרמל, מול הטכניון. קומה רביעית בשיכון - כל משפחה זכתה בדירה בהגרלה.

לידנו מכולת - ינקו ובקצה הרחוב תחנות אוטובוס ומוניות שירות כדי 'לרדת' להדר לשוק תלפיות.

חלפו עוד ארבע שנים ואבא'לה שלי קיבל קידום וטסנו ל פָּרַס - ( אירן )

אבא טס לפנינו - להסדיר את כל 'העניינים' אמא, אחותי הגדולה ואני הגענו אחרי שלושה חודשים, חיינו בעיר קזווין שעתיים מעיר הבירה טהרן.

טיסת לילה. שנת 1965. הגענו לטהרן. אבא חיכה לנו עם הנהג. נסענו לקזווין לבית שהכינו לנו.

60 משפחות היו בקזווין, למדתי בבית ספר ישראלי.

כל ילדי בית הספר בקזוין

כיתה ג עם המורה מרים ושרת בית הספר( לא זוכרת את שמו )

זוכרת 'שחגגתי' כפי שאבא תמיד סיפר עלי.

מכתב שכתבתי לסבא וסבתא ואני בת 8

שנת 1965 ואנ יבת 8 כותבת מכתב לסבא וסבתא מ פָּרַס

זו הייתה תקופה אחרת. תקופה מיוחדת עבורי. לימים, פינטזתי שעוד אחזור לשם, כדי לשחזר את המקומות שהיינו וטיילנו , לשחזר חוויות בארץ יְפֵהפִיָה...

החלום נגוז כי אייתוללה ח'ומייני ניצח. ו... מה שנשאר לי: לעלות לבויידם, לפתוח את הארגז (באהבה גדולה) להוציא משם את כל התמונות, והשיקופיות ולספר ולתעד: על משפחה רגילה שנסעה לרילוקיישן בשנת 1965 שלחה קוויאר לדודים ולדודות שחיכו לנו בארץ, ובתמורה קיבלה קופסאות של מסטיק בזוקה. זו תהיה זכות גדולה עבורי לתעד ולהלל את השליחות והעבודה שאבא'לה שלי עשה בארץ רחוקה, רחוק מהבית, רחוק מכל מה שידע והכיר בניית הסכר ליד העיר פומן בתקופת השאה הפרסי מנקודת מבט של ילדה בת 8

סכר שאבא שלי יהושע לבן בנה באירן בעיר פומן 1965-1967

יוני 1967 ניסינו לתפוס את ה BBC שמענו בטרנסיסטור את ירושלים של זהב אמא בוכה מהתרגשות ואבא אומר: אני שולח אתכם בחזרה.... לארץ.

וכך היה. בחופש הגדול חזרנו. אבא נשאר לעוד שלושה חודשים לסיים את החוזה.

סבא וסבתא לקחו אותי לבית לחם, לחברון, לירושלים, אני זוכרת את הבתים עם הדגלים הלבנים על הגגות. את הילדים רצים אחרינו ומוכרים לנו טמבורה - סבא מפנק מפנק.

יש מזכרות שנשארו עד היום... חלקן אצלי מאז ועד.... חלקן חזרו אליי לאחר מות אבי.

שטיח פרסי, מנורה עם אבני חן בכל צבעי הצאקרות מעטרים את הקליניקה שלי