לפני שבועות אחדות יצאנו חברתי סימה ואני ל"מסע הגרציות" בים הבלטי. ארזתי מזוודה ועוד תרמיל גב ועוד שקית ניילון ובה פכים קטנים שהמזוודה...

באמצע הלילה התעוררתי ולאורה הרפה של מנורת הלילה הבחנתי בגבר קשיש קירח שוכב לצדי. מי הוא האיש הזקן הזה שפלש למיטתי תמהה האישה הצעירה...

לפני 68 שנים בדיוק בפרשת פנחס חגג אחי פנחס ז"ל שנפטר לפני שנה את בר המצווה שלו. אני הייתי בת חמש ואני זוכרת את השבת הזו בבהירות רבה....

עצם העובדה שלקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את הבלוג הזה, זה כבר סימן למה שקורה בחיי זה מכבר 7 שבועות. כל כך הרבה הכנות היו לכבודו של הרגע...

כשאת (זאת אומרת אני) בת 73 אחדות מהחברות שלך (זאת אומרת שלי) כבר הלכו בדרך כל הארץ (אני אוהבת כל כך את הביטוי הזה) שרה מראשון...

כשחנה אוייסקרן נסעה עם בעלה הרב אליהו אוייסקרן לאמריקה שניהם נשמתם עדן לכל החופש הגדול כי הוא היה מנהל בית הספר לילדי האדוקים בבית...

היי יקרות, הפעם אני קופצת לכאן לרגע קצר אבל חשוב. השבוע נפתח לו שבוע הספר העברי וברחבי הארץ יפתחו דוכנים דוכנים, מציגים לנו את הספר החדש...

כבר שלושה וחצי חודשים ביבשת הגדולה והחיים ממשיכים כאילו מעצמם. ההתאקלמות מחייכת אליי ורגעי השלווה מאירים בי בטיפת הישראליות שנמצאת מסביב...

לחברה שלי, רק שתדעי שאני זוכרת כל רגע מהרגעים הרבים שחלקנו יחד: אני זוכרת את רגעי השפל שהיו מנת חלקי בחיים ואותך עומדת שם, מושיטה לי יד...

לא רבות יודעות את סיפור ההריון והאימהות שלי. לא כי אני מחביאה או מתביישת בו, להיפך..הוא מחזק אותי כל פעם שאני נזכרת בו. יש בו פשוט כל כך...