אמא שנהנית (לא רק שורדת) בחופש הגדול
"הכל אני יכול בחופש הגדול..."
זה השיר שילדיי שרו כבר כמה ימים לפני שהחל רישמית החופש הגדול
והם כבר ממש רצו לעשות כלום,
לבלות ולהנות,
בלי שיעורים, לדברי הבכור שלי שרק סיים כיתה א'...
(כאילו שכל השנה הם עובדים וסובלים – מי יודע, אולי כן, בעיניים שלהם,
אבל זה כבר נושא לפעם אחרת...)
אני בתגובה רשמתי אותם לקייטנות עעד כמעט אמצע אוגוסט J
וכשאלו נגמרו, הייתי צריכה לעשות מעשה!
ילדיי כבר לא תינוקות,
הגדול עולה לכיתה ב', בן שבע וחצי
והקטנה עולה לכיתה א, בת חמש וחצי
וזה אומר שאפשר לעשות דברים ברמה אחרת,
ולא רק בגן השעשועים.
אז הכנתי תוכנית,
ממש כזו כמו שאני יודעת
בכל יום עושים משהו אחר כייפיי
ואישרתי בפני מועצת החכמים –
כלומר הזאטוטים מאושרים!
יצאנו לדרך, יום אחרי יום לפי התוכנית
ומה אני אגיד? אני נהנית מכל רגע!
ראינו סרטים מלאי תובנות –
הקול בראש והנסיך הקטן
הבנו ביחד שאין שמחה בלי עצב
והתחברנו לילד הפנימי (זאת אומרת אני התחברתי, הם שם בכל מקרה)
זה שיודע הכי טוב לשמוח,
היינו בבריכה והשתוללנו,
הבת שלי התגברה על הפחד להכניס את הראש למים,
היינו במוזאונים של מדע וטבע
ובעיקר היינו ביחד!
חופש גדול – זה כיף גדול!
איך אפשר להנות בחופש הגדול?
כמעט כל מי שראה אותי עם הילדים אמר משהו כמו: את שורדת?
והתפלא מאוד ששמע את התשובה: להיפך, מאוד נהנית!
איך אני עושה את זה?
לפעמים אנחנו כל כך עסוקים במחשבות על כמה זה קשה לנו,
עסוקים באמרות שכולם אומרים: שיגיע כבר ספטמבר
וגם אנחנו עייפים...
אני השנה החלטתי
להיות נוכחת –
להנות, לישון יותר מאוחר בבוקר,
לבלות עם חברות
ולבלות הכי הרבה עם ילדדי האהובים ועם החצי שלי
שהצטרף לחגיגה אחרי שבוע ופינק אותנו בארוחות צהריים משובחות!
הכל עניין של הסתכלות,
איך מגדירים את המצב שעומד מולנו...
אני בחרתי להנות –מה איתך?
האם שרדת את החופש או שנהנית בו? במידה ונהנית אשמח שתכתבי לי מה עשית ואיך חווית את החופש
