דברים שלמדתי כשהפכתי בלילה אחד למשפחה מרובת נפשות
בשבועות האחרונים עברתי חוויה יוצאת דופן.
טוב, אין ספק, זה בהחלט קרה בדעה צלולה ומתוך בחירה מלאה שלי גם אם לא באמת הבנתי את המשמעויות של הצעד ....
המהפך קרה באולם מקבלי הפנים בנתב"ג לפני 3 שבועות, השעה היתה סמוך לחצות הליל, ואני המרתי חיים שקטים של 3 נפשות (הנפש הרביעית שלנו עבר לאחרונה לגרמניה וזה כבר נושא לבלוג אחר) בדירתנו השקטה והנעימה בכפר סבא בחיים סוערים ועליזים של משפחה בת 15 נפשות מתוכם 5 ילדים קטנים. הקסם הזה התאפשר ברגע בו אחותי ומשפחתה מאוסטרליה נחתו לראשונה מזה 30 שנה בהרכב מלא אצלי בבית.
נכון רק ל 16 יום, אבל תודו שגם זה אתגר לא קטן כמו שחובבת שינויים ואתגרים כמוני הבינה מהר מאד. "מבצע קנגורו" היה ללא ספק חוויה מעצימה ועוצמתית שהולידה תובנות מרתקות שבהן רציתי לשתף אתכם ובדרך גם לספר משהו מדהים שגיליתי על האנשים בכפר סבא שלי.
רגע רגע, אני שומעת עד כאן את כל המצקצקות בלשונן " נו יופי, לך היו 16 יום... לי יש את החוויה הזאת כל יום בחיים" – אז ברור שאני מורידה בפניכן את הכובע וגם מוכנה לאכול אותו – אבל זהו בדיוק, שאתן גדלתן לתוך זה לאט לאט (מתה לדעת האם זה מיתוס או אמת ש"הגדולים מגדלים את הקטנים" במשפחות ברוכות?) ואני קפצתי ישר לשורה התחתונה וגם כמארחת, שזה כבר סיפור אחר...
מאיפה מתחילים ?
"השתגעת? איך בכלל תעשי דבר כזה? תשכירי להם סאבלט? כולם אצלך... את צוחקת עלי...מאיזה צד מתחילים להתארגן לזה?" אלו היו תגובות החברות והסביבה ואף תגובה בנוסח "יאללה בכיף לכי על זה" שזו לבד סיבה מעולה – ללכת על זה! וכן, אני מודה שלפני כ 4 חודשים שכורטסו הכרטיסים מעבר לים, עוד חשבתי לעצמי "קטן עלי, אני אלופת ארגון, יש לי מספיק זמן ומלון הבוטיק שלי יתקתק כמו שצריך".... וזה קוראיי - בדיוק המקום לאימוג'י מגחך בגדול עם תוספת חחחחח....
לדמיין, לתכנן, לעשות ולאהוב (טוב גם לבשל...)
אז איך באמת מתחילים? אצלי זה קרה במקום המוכר והרגיל, כמו מול כל פרויקט למשל תכנון חופשה או טיול, סדנא חדשה או שיפוצון בחדר האימון שלי... פשוט - דמיינתי איך זה יראה כשזה יגיע (וכמובן שבמציאות זה לא דמה לאיך שדמיינתי, טוב אולי קצת), תכננתי במידה האפשר מראש (וכמובן שבאה המציאות וצחקה לה צחוק גדול על תכנוניי) והתחלתי לעשות צעדים קטנטנים לקראת ואת הכל הכל, השתדלתי לעשות כמו שלימד אותי ההוא מהחומוס באהבה גדולה.
לדמיין
דמיינתם פעם איך זה יהיה להלין, להאכיל, לנקות, לארח 15 איש, לא לערב חג או לסופ"ש אלא לכמה שבועות? אז זה מה שאני עשיתי, התחלתי לדמיין סדר יום מההשכמה ועד השינה – רגע..
איפה הם ישנו (ולמי בכלל יש כל כך הרבה כריות שלא לדבר על מיטות, לולים ומזרונים)
איך נתקלח - (איך נערכים לכל כך הרבה אנשים עם תיקי רחצה/ איפור כשזו לא מקלחת צה"לית ? ומגבות... אמאל'ה כמה מגבות צריך)
טעים או בריא - מצד אחד אני רוצה לספק את הגעגועים והחשקים מישראל (מילקי, מילקי, ועוד מילקי... וגם קוטג' ובורקסים) ומצד שני להאכיל קטנטנים וגדולים בכיף 3 פעמים ביום לפחות בלי להיות תקועה כל היום בין הסירים ולהשתדל להשאר במסלול הבריא של השנים האחרונות אצלנו
נסיעות - ביום יום אני דווקא אוהבת את ההונדה המשפחתית והסיריון המתוקה שאלופה בחניות בלתי אפשריות אבל בקושי 2 סלי קניות נכנסים בבגאז' שלה, אבל עכשיו ... לא רלוונטי ברור. ומאיפה לכל הרוחות אשיג 5 מושבי בטיחות לקטנטנים המתוקים?
בטן גב וקצת מורשת - איך עונים על רצונות כל כך שונים של גילאים שונים ומה עם הרצון שלנו קצת להראות את היפה והמקסים כאן בארץ ?
וזה לא נגמר.....
לתכנן
אחרי שדמיינתי תכננתי – שלב הרשימות הגיע
רשימה אחת למתכונים וארוחות קלות
רשימה של אופציות לפעילות must see
רשימת השלמות ציוד קטנה באיקאה
רשימת ציוד לנופש בצפון ...
נגמרו כל הפנקסים ועכשיו איך לכל הרוחות משיגים את כל הציוד ?
כאן אני חייבת לעצור ולספר לכם משהו על העיר המדהימה שלי והאנשים הנפלאים שבה שמוכנים לחלוק, להושיט יד ולתת בלי תמורה. שיתפתי פוסט קצר בפורום מאמות כפר סבא והתגובות זרמו חיש מהר – נשים שאיני מכירה התנדבו מייד להשאיל לי מכל טוב - מיטות, כסאות בטיחות, וכל ציוד שביקשתי ובצד הוסיפו עצות בשפע. מעורר השתאות ומרגש וזו הזדמנות נוספות לאמר לכן מאמות יקרות תודה גדולה - גם אורחיי האוסטרלים התפעמו מהנתינה הישראלית יוצאת הדופן.
מיותר לציין, שגם זמן הוא משאב חשוב ודאגתי ליצור לי חלנות ריקים ביומן הסדנאות שלי ולפנות לי את הלו"ז. בסוד אגלה לכם, שבכל זאת השארתי כמה פעילויות עבודה לתקופת האירוח, כי "אני הרי כזו שאסתדר ואני יודעת לתמרן" אבל אחרי שנזכרתי באחור של 4 ימים בפגישה חשובה שלא הגעתי אליה, הבנתי שגם לי יש יכולת קיבולת מוגבלת ועשיתי סוויטץ' – התנתקתי לי מכדור הארץ לתקופת הביקור. מומלץ בחום.
לעשות !
זה היה הזמן לקרוא לעזרתי את מיומנויות האימון והשינוי שלי.
הדרך הכי פשוטה להתמודד עם פרויקט גדול ולא מוכר, היא להתחיל במשהו קטן ואפשרי... זה נכון לפרויקט שכיף לקראתו כמו מבצע קונגרו שלי, וזה נכון שבעתיים לפרויקט שאנו רוצות לגשת אליו אבל מלאות חששות כמו מעבר דירה, חופשת חלומות, שיווק עסק קטן, מציאת עבודה חדשה, וכד'. כל דבר שנרצה להשיג - גדול ככל שיהיה, מורכב מהרבה צעדים ומשימות קטנות, אפילו קטנטנות. חלקן קלות לנו, אפשריות ואפילו מאד נעימות.
הטעות שקל לפול אליה, היא המחשבה שאם הצעד הוא קטנטן זה לא מספיק משמעותי ומקדם ולכן אם אין לי אומץ/ כח/ יכולת לצאת לצעד הגדול – אז עדיף לוותר ואין טעות גדולה מזו.
טעות נוספת שארחיב עליה פעם אחרת, היא הרצון קודם להבין את הקושי והתקיעות, לראות את התמונה הגדולה, לנטרל את הפחדים ורק אז לצאת לדרך. אני גיליתי שלעתים לצאת לדרך בלי להבין מקדם אותי יותר ולפתע ה"תקיעות" הישנה מתאדה לה... אבל אמרתי לפעם אחרת !
אז התחלתי לעשות. רגע – יש מיליון דברים ממה מתחילים בכלל?
לא משנה, העיקר לעשות, כביסת מגבות - אלו שתמיד בתחתית המדף, אבל כעת הגיע זמנן גם, בישולים שאפשר להקפיא, איסוף הבוסטר ראשון מרשימת ההשאלות, שלטים קטנים ומתוקים עם שמות למקלחות ולדלתות (מלון בוטיק אמרתי?) ... וחשבתי לתומי שהכל מוכן ומוזמן...
מודה הפעם שלב ה"לעשות" היה לי קל יחסית וגם כייפי ומרגש כי דמיינתי את אורחיי האהובים משתמשים ונהנים מכל זה... לא תמיד זה ככה.
לאהוב (ואיך סופת האבק עזרה לי )
אז דמיינתי, תכננתי, עשיתי, קניתי, בשלתי, כבסתי, ניקיתי
אבל הביקור הזה, בא מאהבה והיה לי חשוב לכל אורך הדרך להזכיר לעצמי שזו לא משימה צבאית שצריך לבצע ושאסור שהמיקוד שלי יהיה בקושי ובמשימות. המיקוד הוא בחוויה, בכיף וחשוב לי להנות ולחוות מכל רגע שאפשר כי כמה שזה ארוך לתפעול לוגיסטי ומעייף, זה קצר מידיי לזמן איכות עם משפחה אהובה מאד שתיכף תתעופף לי שוב לקצה השני של הגלובוס. אבל איך עושים את זה בפועל?
ידעתי 3 דברים שאני צריכה להזכיר לעצמי כל בוקר מחדש, בלי קשר לאיך עבר יום האתמול וכמה קשה או כמה עייפה אני :
מה במרכז ? כל בוקר ברגע של התכוונות עם עצמי, הזכרתי לעצמי איפה המיקוד שלי - כמה חשוב לי למצות, להנות, לשמוח ולא להתקע על הקושי והמרוץ לשרוד את זה.
לשחרר - לשחרר את "איך זה צריך להיות", "איך זה נראה כשאני מארחת למופת", "איך הסדר והניקיון בבית צריכים להיות" וכד' ותיכף אספר איך זה קרה ומי עזר לי לשחרר ועוד איך...
אני לא לבד – כולנו כאן ביחד בכיף הזה, אני המשפחה הפרטית המיוחדת שלי והאמת שמגיע צל"ש ענק לבעלי ולבתי שהתגלו כענקיים פשוט, לא פחות מזה ! והמשפחה האורחת.
שלא תבינו לא נכון -לא היה לי קל. הימים הראשונים היו סוג של "הסתגלות והשרדות". גיליתי שיש פער גדול התכנון המקסים שלי לבין התפעול בפועל של מלון קטן - פער שעשוי מחומרים כמו וירוס שהתנחל בסבב אצל כולנו בימים הראשונים, מסתבר שלישון במיטה וחצי זה לא בדיוק "בוסט לזוגיות" כמו שחשבתי אלא יותר אקרובטיקה למתקדמים, ושלתפעל 5 מכונות כביסה וייבוש ביום זה מפעל קטן ...
אבל עלי להודות למי שהגיעה לעזרתי ממש ביום הראשון לארוח - נחשו מי זו היתה? לא, לא הפיה הטובה וגם לא אמי עליה השלום...
זוכרים את סופת האבק המזוויעה שהיתה כאן? זו שגרמה לכולנו להסגר בבתים (הלכו ארוחות בוקר ישראליות במרפסת השמש..), לסגור חלונות (אחרי 7 מקלחות רצופות חדר האמבטיה הריח כמו...) ולהמנע מטיולים (רציתם בטן גב בים? אז רציתם) והרכב השוטף והנקי בכלל נראה כמו אחרי מבצע סופה במדבר - הנה כך נראתה השמש בימי הסופה הקשים
סופת האבק הגיעה כמעט ביחד עם אורחיי מנתב"ג וטרפה את הקלפים והתוכנית המופתית. אמא טבע אמרה לי " חמודה – לא את זאת ששולטת בעניינים כאן ,שכחי ממה שתכננת, תאלתרי ותשחררי". ניסיתי למחות אבל לא עזר לי. אז שחררתי.
מה זה לשחרר תשאלו?
לשחרר בשבילי זה למשל לבלות את ערב ראש השנה עם אורחיי בחוף הים בהרצליה ולהגיע בצהרים כולנו רטובים ועם חול כשבערב המשפחה מחיפה מצטרפת לשולחן חג ונהיה 21 איש ויש עוד מה להכין. זה בשבילי לשחרר.
לשחרר זה לאפשר לילדים ולאורחים להיות שותפים לסידור שולחן החג, להדביק מדבקות, ולעשות דברים בדרך שלהם ולא שלי. ולהנות מזה.
לשחרר זה להניח לסדר ולניקיון ולרושם של המארחת המושלמתת כי זה ממש לא מה שחשוב עכשיו.
לשחרר זה לרוץ בג'ימבורי או בחוף הים אחר אחד השובבים הקטנים עם בגדים חגיגיים ולהשתחל לתוך מנהרות צרות צבעוניות שלא ידעתי שהישבן שלי יכול להכנס אליהן בכלל - ולצחוק ולהנות כמו ילדה.
ולשחרר זה כל בוקר לעשות עם עצמי לפני שכולם מתעוררים כמה דקות של נשימות ומיני מדיטציה, ולהזכיר לעצמי שאהבה זה כל הסיפור.
פתאום זה נהיה קל יותר, אפשרי ונינוח.
ואתם יודעים מה היה הסימן שלי שהצלחתי, לא מה אמרו ולא המחמאות – אלא העובדה שבשבוע השני כבר אמרתי לעצמי שאם תאריך החזרה יזוז באיזה שבוע קדימה ויהיה לנו עוד זמן יחד על כל המשתמע מזה – לא תהיה מאושרת ממני !
אוהבת אתכם כל כך משפחה יקרה ורחוקה שלי וכבר מתגעגעת בטירוף !
הכותבת היא - מנחת סדנאות לשינוי והעצמה שפועלת בכל יום ויום ליישם, ללמוד וללמד את היכולת לשנות, להשתנות ולצמוח לאושר גדול יותר בחיים.
