איזה כיף! הילד קיבל עונש!!
לאחרונה התפרסם בMako מחקר שנעשה בארה"ב שטוען שילדים בגיל 6 לא מספיק בשלים להתמודד עם מסגרת של בית הספר. כאמא שהתעמתה בגבורה עם הנושא הזה לפני כחצי שנה, היה חשוב לי להבין לפי איזה פרמטרים מחליטים אם הילד בשל או לא בשל לכתה א'.
גיליתי שבשלות נמדדת עפ"י ארבעה פרמטרים עיקריים:
חברתית – יצירת קשרים של הילד עם בני גילו ועם מבוגרים בעלי סמכות
רגשית – ביטחון עצמי, עצמאות, יכולת להתמודד עם כשלונות וכו
שכלית (קוגנטיבית) – יכולות חשיבה מורכבות
פיזיולוגית – יכולות פיזיות כמו ראיה, מוטוריקה וכו.
לשמחתי, יכולתי לומר בלי כל היסוס שהבן שלי עומד בכל הקריטריונים של שלושה מתוך הארבעה. הפרמטר שלגביו לא הייתי בטוחה הוא הרגשי. לא היה לי ברור מה המשמעות האמיתית של זה. בשיחה עם הגננת היא זרקה לאוויר את ההתלבטות שלה לגבי הבשלות הרגשית. לי זה היה נשמע כעניין משני – לא כמו בשלות שכלית או פיזיולוגית למשל. ומאחר וכל החברים שלו התכוננו לעלות לכיתה א', היה חשש שנעשה לו עוול אם נשאיר אותו בגן על סעיף שולי שכזה. את היכולות - יש לו. את החברויות - יש לו. וגם מבחינה פיזית הוא לחלוטין מתאים לתפקיד של ילד בכיתה א.
אבל משהו בכל זאת נדנד לי בפינה הרחוקה של המוח.
מה זה בדיוק בשלות רגשית?
בשיחה נוספת עם הגננת, קיבלתי את התשובה לשאלה "מה זה באמת בשלות רגשית וכמה זה באמת משפיע על חוויית הילד בכניסה למערכת החינוך?"
היא תיארה לי סיטואציה ריאלית לחלוטין שבה המורה מבקשת מהילדים לעשות תרגיל בכיתה. היא עוברת בין הילדים ובודקת ומעירה. כשהיא מגיעה לבן שלי, היא מעירה לו על השגיאות שעשה ואיפה יש צורך לתקן. ילד שלא בשל רגשית, עלול להתקשות להתמודד עם תסכולים וכשלונות באופן שיקדם אותו בעתיד. ה"ביקורת" של המורה עלולה להתקבל כביקורת אישית ולא כביקורת בונה ובכך לגרום לילד להסגר מפני קבלת ביקורת בעתיד. ובלי ביקורת, או במילים אחרות משוב מהסביבה – איך נלמד?
עכשיו שהבנתי, עדיין הייתי צריכה לקבל החלטה מאד גורלית עבור הבן שלי. אילו רק יכולתי לקבל הצצה של שישה חודשים אל תוך העתיד...
שלום כיתה א!
בחודשים הקרובים הנושא הזה יתחיל להעסיק גל חדש של הורים לילדי גן חובה. ומתוך הזדהות עם הקושי והבלבול שזה ייצור, אני רוצה לשתף אתכם בתוצאות הביניים שאנחנו חווים.
לפני שבועיים הילד שלי קיבל עונש בגן בפעם הראשונה בחייו. עד לאחרונה, סימן ההיכר שלו בכל המסגרות היה "ילד טוב". שזה כמובן דבר נפלא. אבל ילד טוב מדי גם לא בוחן גבולות, לא מאתגר את עצמו, לא מגלה דברים חדשים, ולצערנו במסגרות החינוך המורכבות שלנו, עלול גם ללכת לאיבוד. כשנודע לי שהוא קיבל עונש, האינסטינקט הראשוני שלי היה להתפקע מצחוק.
מאותו רגע, אני רואה שינויים די מדהימים – פתיחות, תעוזה, ואפילו שובבות שלא הכרתי קודם. פתאום הילד פונה לאנשים שהוא לא מכיר ושואל שאלות התמצאות, שר בקולי קולות, עקשן יותר משהכרתי. בקיצור, הוא מפתח אופי חזק יותר שיעזור לו להתמודד עם הקשיים הרבים של כיתה א.
אם לפני שלושה וחצי חודשים נלחצתי שמא עשיתי טעות, היום אני יודעת בוודאות שזה היה מהלך מבורך. ואז הגיע מכתב בדואר מעיריית כפר סבא, ממוען לבן שלי, בו מכינים אותו לקראת ההרשמה לכיתה א. בזמן הזה לפני שנה, ההתרגשות היתה מלווה במיני חרדות. אבל הפעם, ההתרגשות היא טהורה.
לכל האימהות לילדי גן חובה, תהיו קשובות לילדים שלכם ותתנו להם להכתיב את הקצב של עצמם. לפעמים הדבר הכי קשה הוא לצאת מהזרם ולא ללכת איתו. אבל בשביל האוצרות שלנו, זה שווה את המאמץ.
בהצלחה לכולם בשנה הקרובה.
