צאו לי מהחזייה!
כל הלידות שונות, כל האמהות שונות וכל התינוקות שונים, אבל לא משנה מי את ומאין באת, אם ילדת בוודאי נתקלת בשילוש הקדוש של השאלות: איך הלילות, כמה בעלך עוזר והאם את מניקה. אז לא, אני לא ישנה וכן, בעלי מנסה לעזור עד כמה שהוא יכול. אבל דווקא השאלה האחרונה, שאלת ההנקה, גורמת לאמהות רבות לחוש שלא בנוח, כי מאחוריה מסתתר ציבור שלם של נשים תומכות ליגת לה לצ'ה, יועצות הנקה, אחיות טיפת חלב ועוד מצקצקות ומצקצקים למיניהם. השבוע הצטרף אל כל אלה גם ארגון הבריאות העולמי, שהחליט לאסור על פרסום תחליפי חלב במטרה לעודד, שלא לומר להכריח נשים להניק את זאטוטיהן.
מניקה וטוב לה?
אז נכון, כבר הוכח ללא ספק שחלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק ואני ממש לא מתכוונת לחלוק על כך. אני פשוט תוהה – האם מישהו בארגון הבריאות העולמי טרח לשאול את עצמו מה לגבי הדבר שטוב ביותר לאמא? ואת, צקצקנית יקרה, האם טרחת לברר מה מצבה הנפשי של האמא הטרייה שמולה את עומדת בעודך פורטת לפניה את יתרונות ההנקה ומנסה לברר ממש לא בעדינות מדוע היא מעדיפה לתת לילד שלה פורמולה כזו או אחרת? ומה גורם לכולכם לחשוב שמותר לכם פשוט להיכנס לי לחזייה ולהחליט מה לעשות עם מה שנמצא שם?
גילוי נאות – אני הנקתי את דניאל עד גיל חצי שנה, כשחזרתי לעבודה. הסיבה שהפסקתי, היא לא כי רציתי, אלא כי הוא כבר לא מצא אותי אטרקטיבית מספיק ופשוט סירב להמשיך ולינוק. היה לי מאד קשה עם זה. הרגשתי שאני לא אמא מספיק טובה, חשבתי שמשהו לא בסדר איתי ואיתו וניסיתי מגוון טריקים שיגרמו לו לחזור להיות היונק הקטן שלי. אחרי ששום דבר לא עזר, שחררתי וכאן המקום להודות: זו הייתה הקלה לא נורמלית. אחרי שבמשך חצי שנה הסתובבתי סביב שעון ההנקות, פתאום חזרתי לחיות.
כבר לא הייתי צריכה להיות בלחץ אם הסתובבתי קצת יותר מהמתוכנן בקניון או אם האימון בחדר הכושר התארך, חזרתי לצאת יותר עם חברות, לשתות כוס יין או שתיים או שלוש, זכיתי שוב לישון יותר משלוש שעות ברצף ובקיצור, חזרתי לעצמי. ועם כל הכבוד לארגון הבריאות העולמי – אני ממש לא מתכוונת להתנצל על זה.
יותר מזה: איך מצפים ממני להמשיך ולהניק את התינוק שלי ובו בזמן לחזור לעבוד במשרה מלאה? האיסור על פרסום תחליפי חלב בעצם מחזיר אותנו מאה שנים אחורה, כשנשים לא יצאו לעבוד ונשארו בבית לגדל את ילדיהן. בימים עברו, אישה הייתה יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולהניק את ילדיה עד דלא ידע, אבל איך אני אמורה להמשיך ולהיות פרודוקטיבית בעבודה כשאני צריכה לפנות את הלו"ז שלי לפחות פעמיים ביום בשביל לשאוב חלב? ומה לגבי נשים שאין להם משרד, כמו מורות למשל, או סוכנות מכירות, איך הן אמורות לעשות את זה? האם ארגון הבריאות העולמי חשב על המשכורת שנשים צריכות להרוויח בימינו כדי לקנות לילידיהן חיתולים, תרופות וקורת גג ראויה כשהוא פרסם את ההמלצה שלו?
לא מעוניינת לעבוד ככה, מצטערת
הנקודה היא, לא שיש כאן טוב ורע אלא שכל אחת צריכה לעשות כטוב בעיניה, כטוב בשבילה. מצבן הנפשי של נשים אחרי לידה הוא ממש לא פשוט. יש גם כאלו שמצבן אפילו גרוע. לבוא ולהנחית עליהן גם את ההמלצה הזו, זה פשוט חסר אחריות. אני מציעה לחברי ארגון הבריאות העולמי, שלפני שהם מפרסמים המלצות כאלה, שימליצו קודם כל איך להתמודד עם לילות ללא שינה ובעל שלא עוזר – אני בטוחה שאם הם היו פותרים את השניים האלה, ההנקה הייתה פשוטה לאמהות הטריות הרבה יותר.
חושבת שהלכתי רחוק מדי? אשמח לשמוע מה דעתך בתגובות
