על משוטים ואנשים – 6 דברים שלמדתי בשיט קייקים
מה עוד לא נכתב על החופש הגדול? על האורך שלו, על כך שכולם מחכים שהוא יגמר או על ברי המזל שכן הצליחו להנות ועוד ועוד
אצלי כמו בכל דבר, גם בהתייחסות לחופש הגדול, הדברים נחלקים לשניים:
האם הצלחתי ללמוד מכך משהו?
או
האם העברתי את הזמן סתם כך?
משתדלת להסתכל על החיים בפריזמה של למידה, להיות נוכחת באירוע וגם לראות אותו לעיתים בזום אאוט, קצת מבחוץ, כדי לראות איפה אני בסיפור הזה.
אז גם אנחנו נסענו לחופשה קטנה עם הילדים, אצלנו מאוד אוהבים אוהלים והתפנקנו לנו בכפר האינדיאני שליד הישוב אבני איתן בדרום רמת הגולן, מקום נפלא עם שירות מצויין.
ישנים באוהלים אינדיאנים שמוכנים כבר במקום, יש חדר רחצה ושירותים לכל שני אוהלים במשותף עם מפתח כך שלא יהיו הפתעות :) וגם מטבח משותף בו כל אחד יכול להכין ארוחות עם מקום שמור במקרר –
גן עדן לעצלני האוהלים!
במאמר מוסגר - אני ממש לא אוהבת אוהלים, סף הכניסה שלי לחופשות הוא מלונות חמישה כוככבים, אבל איכשהו עם השנים והילדים למדתי גם להנות ממלון אינספור כוככבים!
באנו ללילה וטיילנו גם למחרת, צריך קצת אקשן בחיים האלה!
נסענו לאבו קייק – שייט של חמישתנו בסירת גומי רחבה, הילדים יושבים באמצע והמבוגרים, כלומר אני והאיש שלי, מלפנים ומאחור – אמונים על החתירה והניווט – נשמע פשוט, לא?
היה מאתגר וגם מצחיק אז חולקת את תובנות כדי שתוכלו להתכוננן לעתיד:
ההכנות לפני - בזמן ההמתנה למשט הגענו לשטח התכנסות לצורך הכנה. מקרינים סרט עם הוראות ואזהרות איך לשוט בצורה המיטבית. אנחנו הורים שמשתדלים להסביר ולחנך את ילדנו, אז ישבנו וצפינו בסרט, רעיון נחמד למרות שהיה חום אימים. תוך כדי מופיעה קבוצה של אנשים ובלי לחשוב פעמים חוצה את שטח ההכנה ישר להמשך, לשטח בו נותנים כבר את המצופים, או בלשון העם "עוקפים אותנו בסיבוב" מסקנה: ברומא התנהג כרומאי! מזל שהסרט כבר נגמר והלכנו לנו לקחת מצופים. רק חבל שאין פיקוח וקצת דרך ארץ של אנשים.
איך התגברנו על הפחד? – אחרי המתנה די ארוכה הגיע גם תורנו לעלות לסירה. הירידה למים נעשית תוך כדי דחיפה באלכסון למטה של הסירה על משטח גלילים, כמו בסופר. הבת שלנו פחדה, נראה היה לה שזורקים אותה למים וניפול מהסירה. האמת, גם אני פחדתי, אבל איפשהוא שמעתי שחייבים לתת דוגמא לילדים – אז ישבתי מקדימה, ראשונה "לחטוף" את השפריץ של המים וכולי אומץ מדומה. הבת שלי נרגעה והסכימה לשבת גם היא. חטפתי שפריץ הגון וכולנו צחקנו! מסקנה – אני מוכנה להיות אמיצה בשביל הילדיה שלי ובשביל שנתחיל את הדברים ברגל ימין ובצחוק מאשר לעמוד ולשכנע אותה אותה שעות – מעשים עושים את ההבדל!
כל אחד רואה את הנתיב מהכיוון שלו – מתחילים לשוט, אבל זה לא כל-כך פשוט. אני מכוונת את המשוטים כפי שאני רואה את הנתיב כדי שלא נתקל בגדה, בצמחים או באבנים והאיש שלי רואה מאחור דברים אחרים ומכוון למקומות אחרים – מה קורה? אנחנו מסתובבים עם הסירה במקום :) מסקנה – דברים שרואים מכאן לא רואים משם
שיתוף פעולה – פועל יוצא של הסעיף הקודם, חייבים שיתוף פעולה. לומר את האמת, קצת התעצבנו האחד על השנייה וההיפך עד שמצאנו את שביל הזהב לחתירה שתקדם אותנו בתוואי הנהר. מסקנה – אם אתם רוצים לבחון עד כמה אתם יודעים לשתף פעולה, צאו לשוט ביחד :)
במים אין הבדלים, כולם שווים – תקופת הקיץ נקראת גם תקופת "בין הזמנים", התקופה בה בני הישיבות בחופש. מכאן שישנם הרבה מטיילים דתיים מכל הגוונים והזרמים ולכולם חם, כולם טובלים במים ורוצים להתרענן. ברגע מסויים נתקענו עם הסירה (לפני שהגענן לשיתוף פעולה) ומי עזר לנו – בחור דתי-חרדי, הוא ממש דיבר איתי וכיוון אותי. אני חייבת לומר שלרגע התבלבלתי, אבל מייד התעשתתי ודיברתי רגיל. מסקנה – במים כולם שווים, לכולם חם והם שוכחים את ההבדלים!
מוסיקה רועשת הגיעה גם לירדן - איזה כיף יצאנו לטבע! סוף סוף אפשר היה לשמוע את פכפוך המים במקום מכוניות וגם השקט היה נוכח עד ש... עברנו עם הסירה ליד גדה בה חנה רכב ומהרמקולים שלו בקעה מוזיקת מסיבות רועשת. הצעירים בעלי הרכב רוקדים, מעשנים וצועקים בקולי קולות, מחזה שלא התאים לאוירה הכללית. כולם המשיכו וחלפו על פניהם במהרה. מסקנה – אין גבול לחוצפה, כמו תמיד! דברים כאלה גורמים לי למפח נפש ביחד עם אזלת יד.
זו הייתה חופשה קצרצרה שבה עדיין הצלחנו להיות ביחד, להנות ולהתרחק מהמסכים. הילדים חזרו מאושרים וכבר סימנו בלוח השנה את הפעם הבאה.
ואני את התובנות חייבת לכתוב כדי שגם בפעם הבאה אדע למה להתכונן.
שתהיה שנת לימודים פוריה!
מיכל אנדרייב
מטפלת רגשית
באמצעות NLP וסטיילינג אישי
