Keep moving forward - סיפורה של ג'נט מיכאלי ואן אופדורפ

באוגוסט האחרון חגגה ג'נט מיכאלי ואן אופדורפ יומולדת 50. אנחנו, חבריה לקבוצת הריצה של נעמי ויינשטוק ורוני פילובסקי, NR Spirit, ערכנו לה מסיבת הפתעה בפארק הירקון, בתום ריצת אימון של שבת בבוקר.

וזה לא היה מובן מאליו. ג'נט מספרת שלפני 5 שנים, בכלל לא היתה בטוחה שתגיע לחגוג 50.

אבל בואו נחזור קצת אחורנית.

תמונה ממסיבת ההפתעה ליומולדת 50. ג'נט עם הבעל והילדים

כפי שאתם יכולים לנחש מהשם, ג'נט לא נולדה כאן. היא עלתה לארץ מהולנד בשנת 1994, בעקבות בעלה בן קיבוץ רמת הכובש, שם הם מתגוררים עם שלושת ילדיהם. ג'נט עובדת כאחות ב"בית יוליאנה" בהרצליה, בית אבות לעולים מהולנד.

לפני מספר שנים שמעה ג'נט מחברה בקיבוץ על המיזם של מועצת נשים כפר סבא, יחד עם נעמי ורוני המאמנים, של אימון קבוצת נשים לטריאתלון הנשים ע"ש תמר דבורסקי, הנערך בכל שנה בהרצליה.

טריאתלון, למי שלא יודע, היא תחרות המשלבת 3 ענפי ספורט: שחייה, רכיבה על אפניים וריצה.

ג'נט והחברה התחילו להתאמן ויחד סיימו את המרוץ בהצלחה.

"משם פשוט המשכתי קדימה", מספרת ג'נט. "החלטתי לרוץ את מרוץ הלילה של ת"א, מרוץ של 10 ק"מ, ואחרי שסיימתי אותו, רציתי להמשיך והחלטתי לרוץ חצי מרתון". תוך כדי האימונים למרוץ, הרגישה ג'נט שמשהו מציק לה בשד. היא הלכה לרופא והוא אכן אבחן גוש סרטני. "למעשה, הריצה הצילה את חיי, כי אם לא הייתי רצה, לא הייתי מרגישה את הגוש מוקדם". ג'נט עברה ניתוח לכריתת השד והמשיכה להיות מטופלת בתרופות שונות.

הספורט כתהליך החלמה ושיקום

"הרגשתי שאני משתגעת", מספרת ג'נט. כמה ימים אחרי הניתוח היא שאלה את הכירורג שלה מתי

היא כבר יכולה לחזור לעשות ספורט.

"אחרי שבוע חזרתי לשדות של הקיבוץ. הייתי פשוט חייבת לחזור ולהזיז את הגוף. הריצה בשדות איפשרה לי להתמודד עם המחלה". הילה, חברה מהקיבוץ ליוותה את ג'נט בתקופת ההחלמה, התאמנה איתה ועשתה לה רייקי. "התקופה אחרי הניתוח מביאה אותך למקום לא טוב ומפחיד. ההסתכלות על החיים משתנה. הריצה בשדות מאפשרת לך זמן אמת עם עצמך - לבכות, לחשוב, לצעוק". ג'נט מספרת על התקופה הזו מבקשת להדגיש - "לא כעסתי. הלכתי ורצתי בשדות הקיבוץ וידעתי שפשוט צריך להמשיך. לא שאלתי "למה זה קרה לי?" זה לא משנה".

שאלתי את ג'נט למה דווקא ריצה? מה יש בספורט הזה שכל כך מושך אותה. "ריצה זה רק קדימה", אומרת ג'נט ומחייכת.

ג'נט המשיכה עם האימונים - ריצה וטריאתלון, שהיוו חלק בלתי נפרד מההחלמה. היא המשיכה להגדיל את האימונים והמרחקים, ואף התקדמה לריצת מרתון ולטריאתלון הנשים, במקצה האולימפי. ג'נט לא נעצרה שם. "אני מחפשת את הגבול שלי, עד איפה אני יכולה לדחוף את הגוף שלי שיבין שאני לא מוותרת".

חצי איש ברזל שלם

באוקטובר האחרון הגשימה ג'נט חלום שהבטיחה לעצמה, מתנה ליום הולדתה ה-50 וציון 5 שנים למחלה. היא השתתפה ב"חצי איש ברזל" ואף הגיעה למקום השני בקטגורית הגיל שלה. חצי איש ברזל זו תחרות טריאתלון המורכבת מ- 1.9 ק"מ שחייה בים, 90 ק"מ של רכיבה על אפניים וריצה של חצי מרתון - 21.1 ק"מ.

"מבחינתי זה לא חצי של שום דבר, זה שלם מאוד גדול" כתבה ג'נט בעמוד הפיסבוק שלה.

לכל אורך השיחה שלנו היא מבקשת לציין את מערכות התמיכה שיש לה. המשפחה כמובן שנמצאת שם לאורך כל הדרך, וכך גם קבוצת הריצה NR Spirit. במיוחד מבקשת ג'נט לציין את נעמי ויינשטוק המאמנת ואת הילה פרונט, חברה מקבוצת הריצה, שתומכת, מלווה, עוזרת באימונים. "אני תמיד מלווה בהילה. יש הרבה הילות בחיי".

ג'נט והילה מתחבקות על קו הסיום של התחרות

הכח של הקבוצה

לקבוצה יש כח בלתי רגיל, שבה ג'נט ומדגישה. "יש לה כח שיכול למשוך אותך החוצה מכל בור, מכל מה שלא טוב ולהתרומם. אם תפספסי אימון, הם יתקשרו לשאול מה קרה. אם תפספסי שני אימונים, הם כבר יבואו לאסוף אותך מהבית. זהו חלק חשוב בתהליך של השיקום. המחוייבות של הקבוצה. מבחינתי זהו מקום מחבק. לי חשובה הדרך ולא התוצאה. האנשים שמלווים אותך בדרך שאת עושה, הם ההבדל הגדול".

ג'נט וחברי קבוצת הריצה במרוץ מים אל ים

ג'נט סיפרה לי כי היא מדברת הרבה על מחלת הסרטן, ההחלמה והספורט כתהליך שיקום. לפני כמה שנים פורסמה עליה כתבה, שתיארה את התהליך אותו עברה. ג'נט סיפרה כי על קו הזינוק במרתון תל אביב ניגשה אליה אישה שלא הכירה ושאלה אותה, האם היא אותה ג'נט מהכתבה. ג'נט השיבה בחיוב והבחורה אמרה "אז רק תדעי שאת הצלת לי את החיים". אמרה והלכה, עוד לפני שג'נט הספיקה לשאול אותה לשמה.

לסיום השיחה שלנו, שאלתי את ג'נט מהו המסר שהכי חשוב לה להעביר לנשים, לקוראים.

"Keep moving forward. לא משנה הדרך, פשוט להסתכל קדימה, לא לשקוע במה שהיה. לפקוח עיניים, לקחת איתך דברים חיוביים, לקחת ולהנות כל יום. לא לחכות לפנסיה".