עתיר ידע פינת low tech

אני עומדת ליד שרידי פסים נטולי אדנים.

שתי שורות של מתכת פצועה מתאמצות לנבוט מתוך האספלט הדהוי.

קצותיהם המפוצלים מצביעים כמעט בתחינה אל מה שהם מבקשים שאזכור.

אל הקטר שמשך אחריו פעם מזמן קרונות אפופים בריח נייר עטיפה וורוד, דקיק, נגוע בתמצית תפוזי יפו מבית האריזה של יכין מחד,

ואת העוצמה של הגלילים הענקיים מחצר פקר פלדה מאידך.

איזור התעשיה "עתיר ידע", בין רשתות "הום סנטר" ו"מקס" למתחם "ג'י."

אפילו העברית נמחקה פה.

"עתיר ידע" – יכלה (פוטנציאל) חסרת גבולות של הזנקים (סטארט אפ) ומכירותיהם (אקזיטים).

היצוא שהיה זקוק בעבר לשינוע רב נפח מסתפק היום במעטפה מרופדת בפלסטיק בועות (פצפצים) וההכנסה ביחס הפוך.

"מגה - סניף יכין", קראו לסופרמרקט הגדול, אחר כך החליפו אותו

ב YOU" - סניף יכין", מעין שעטנז של חדש ארוג בישן, מצבה שאינה מלמדת על מי שקבור תחתיה.

מה שהחל כקבוצות קוטפים ואורזים בפרדסים ביוזמת ההסתדרות בשנות ה – 30 כתגובה לאבטלה ומתוך הצורך לבסס עבודה עברית במושבות התגבש לכדי אירגון ענק.

"יכין" שנקראה בראשיתה "המשרד הקבלני לעבודות חקלאיות",

הכשירה בארץ ובחו"ל פועלים חקלאיים, נטעה פרדסים, סייעה להתיישבות ואירגנה את הקטיף, האריזה, הייצוא וכן עיבוד התוצרת למיצים ולחומץ ולשיווקה.

פרט נוסף, יכין לקחה על עצמה לטפל בפרדסים של יהודים שישבו בחו"ל ורכשו נכסים בארץ.

חק"ל - חברה קבלנית לחקלאות, היתה אחראית על אירגון התעסוקה.

בשנות החמישים עם קליטת העליה הגדולה התאחדו השני הגופים לטובת פיתוח הייצור החקלאי ושיווקו.

עבודה עונתית קראו לזה. הכנסה זמנית נוספת למשק הבית. הכרתי אותן, את האורזות שהיו מחכות לחודשי החורף, ובעינן החדה וידן הזריזה הפרידו בין מה שראוי ל"בררה".

ואני עומדת כאן, נמשכת אל הילדות וחושבת שאולי,

אולי בכל זאת יש איזשהו סיכוי שבקרוב תעבור כאן שוב רכבת ותהיה לי האפשרות לבחור לא לעלות.

איש לא יכריח אותי, לא ידחף וגם לא יאיים. הקרונות יהיו מרווחים וצבעוניים והחלונות גדולים ושקופים. ולכולם יהיה מקום. האנשים שסביבי, ייסעו לעבודה ויהיו חופשיים לחזור. ילדים שלא יזכרו שקשוק רכבות אחרות ילוו אותה במבט אל מרחבי חיג'אז ואל נהרות דמשק הרחק מעבר לקו הירוק.