לפעמים..כל מה שבא לי זה להישאר מתחת לשמיכה ולא לקום!

כבר שבועיים בערך שאני ככה. הפכפכה.

לרוב חסרת סבלנות. בלי הרבה חשק לעשייה, עבודה, מפגשים חברתיים ועוד..

וכמי שמנהלת גם עסק עצמאי, תמיד כשאני נכנסת לתקופה שכזו, מעוננת חלקית עם סערות וממטרים מקומיים, ישנו אותו קול נוסף שלוחש ש..סליחה אבל זה לא אפשרי לך. בטח לא עכשיו! להיות..ככה, בלי להשמיע כל קול. זה הרי חלק מהפרנסה שלך, להשמיע קול, להגיב לקהל שלך...

וגם כאמא, ישנו קול נוסף: קדימה, תתאפסי על עצמך! הילדה שלך צריכה אותך...

ומכיוון שנמאס לי להתחבט או להתעקש עם עצמי להיות מישהי שאני לא, במיוחד כשאני מכירה את זה מנשים רבות מסביבי גם..

בא לי להוציא את החושך הזה החוצה, אל האור!

אז היי, אני חגית... ואני בת אנוש, אם תרצו חיה, מחזורית!

ישנם ימים בחודש שאני שמחה, אופטימית, מלאת רעיונות, פעילה, אקטיביסטית ויוצרת כל הזמן.

וישנם ימים, (יש חודשים שלא קורה לי כלל ויש חודשים שכמה פעמים בחודש), בהם אני פשוט בבאסה.

אין לי כוח לכלום, בטח לא להיות יצירתית. ימים בהם אני מאוווווד רגישה. סאונד רועש (ולפעמים אפילו לא רועש מדי) יכול להוציא אותי מאיזון, אני לא נחמדה ודי לא תקשורתית בעליל. בד"כ עייפה מאוד ולפעמים מגיע ללא תאבון ולפעמים עם רעב גדול.

היו תקופות בהן ממש נלחמתי בתחושות הללו.

הייתי לובשת על עצמי ארשת שמחה ומנסה לשכנע את עצמי שטוב לי. אפילו שלא באמת.

אבל בשנים האחרונות, זה כבר לא עובד. אני גם בכלל לא רוצה שיעבוד.

אני מוצאת עצמי ברגעים מעורפלים שכאלה מתכנסת, קשובה מאוד לגוף שלי.

אשכרה יושבת או שוכבת עם מרגישה צורך, מניחה ידיים על גופי ובודקת – מה הכי בא לי עכשיו?

וזה כמו שריר, שדורש תרגול...אבל לאט לאט הגוף והנשמה שלי מדברים אליי ומדייקים עבורי מהו הצורך שלי בדיוק ברגע זה.

לפעמים זה פשוט להיכנס למיטה ולנוח או להיפגש עם חברות שיהיו אוזן קשבת עבורי.

לפעמים עולה צורך לרקוד ולפרוק אנרגיה או סתם לבהות מול הטלוויזיה.

מה שחשוב זה שזה נכון לרגע אחד ויכול להשתנות ברגע שאחרי וגם לזה אני קשובה.

ולמה אני כותבת לך על הדאון הזה??

כי בא לי שתדעי שזה קורה לכולנו.

ונכון שאנחנו סופרוומניות ויכולות לתקתק כמה דברים בבת אחת.

אבל לפעמים זה מרגיש...שמרוב שאנחנו רוצות שלא יחשבו לרגע שאנחנו לא טובות, או לא מוצלחות, אז אנחנו צריכות להיות סופריות תמיד. שהכל יהיה תמיד מתוקתק או לפחות שיראה ככה.

בא לי שתדעי שהחיים דינמיים ואם הראייה האולי 'זכרית' בחיי המערב שלנו, מנחה אותנו כל הזמן לפעול בצורה מאוד לינארית בחיינו. להצליח ולהגיע ממטרה A למטרה Z או לסמן V על כמה מטרות.

המהות הנשית שלך, שלנו היא בכלל מעגלית או ספירלית או אפילו גלית...ולרוב לא ישרה.

והיא אוהבת זרימה ולא תמיד דיוק וברגע אחד מתאים לה את זה וברגע השני מתאים לה כבר משהו אחר..

ולמהות הנקבית שלך, שלנו מתאים לפעמים לרקוד ולשמוח ולהתרגש ולפעמים מתאים לה להתפוצץ ולכעוס ולשאוג חזק חזק החוצה..

פשוט כי ככה היא.

אגב, אותה מהות נקבית קיימת בכולנו, גברים ונשים והלוואי וכולנו היינו נותנים לה יותר ביטוי בחיי היומיום שלנו ולא היינו מחשיבים אותה כ"לא יציבה", "לא צפויה", "רגישה מדי", "לא מאוזנת"..ועוד.

ומה לגבי החשש הזה שדברים צריכים להיעשות ואם לא נעשה אותם, יהיה אסון או בלאגן?

אחת מהתובנות הכי משמעותיות בחיי היתה לגלות שהשמיים לא נופלים אם אני מורידה הילוך.

שהחיים ממשיכים ואפילו לרוב ביותר רוגע עם אני מספיקה 40% ממה שרציתי.

ועוד תובנה חשובה לא פחות, שסופו של כל גל, לא משנה כמה לא נעים הוא, זה לעבור.

כן, בגלל אותה מעגליות גאונית שהטבע/ יקום / אלוהימא / קוסמוס (מה שעובד בשבילך) בראו אותנו.

אז זהו, פשוט רציתי לחזק אותך. שתדעי שאת לא לבד!

ואם את מרגישה שהתקופה הזו נוראית והתחושה היא שהעננה הכבדה הזו מעלייך לא תעבור לעולם..

קודם, קבלי אותה. אין מה לעשות היא כאן והיא חלק ממך.

נסי לדייק את עצמך ולעשות ברגעים כאלה בדיוק את מה שהכי הכי בא לך.

כן, זה אפשרי! מבטיחה לך.

ואם את מרגישה שבמקרה שלך זה לא אפשרי רגע לעצור ולהסתגר, בקשי את עזרת הנשים האהובות מסביבך, תתייעצי איתם, שתפי אותן, נסו לחשוב יחד מה הכי יעשה לך טוב כרגע.

ואם גם זה לא קיים בחייך, אז אני כאן בשבילך.

כמה זה חשוב לקבל את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו, בכל רגע נתון.

בלי רגשות אשמה או שיפוטיות לעצמנו או לרגע.

מקווה שעזרתי. אני הולכת להמשיך להתחפר, אולי לקבוע עם חברה אהובה.

למרות שעכשיו שכתבתי והוצאתי וביטאתי קצת ממה שקורה, מרגישה יותר טוב ;)

ספרי לי מה את עושה ברגעים הפכפים שכאלה?

שולחת המון אהבה וקבלה לכל מה שקיים בך, בי, בנו – כרגע.

מוזמנת להציץ בעוד הגיגים וידע שקשור במהות הנשית שלנו, בעמוד הפייסבוק שלי חגית ארליך | בקשר לנשיות