שבחי מעוז - על מוניות, שכונות ומה שביניהן
ישנן כמה אמיתות אקסיומטיות שניטעות בך בילדות, אם את גדלה במשפחה פולנית טובה, ועם הזמן שולחות פארות בדמך ושורשיהם בעורקיך שלובים.
למשל: 1. הכי חשוב זה ללמוד והמורה הוא אלהים.
2. עוד הכי חשוב זה מקצוע וקביעות.
3. אפרופו סעיף 2 , חבר אגד זאת קביעות בדרגת על. ויש נסיעות חינם.
4. טקסי ספיישל זה לעשירים. מקסימום, אם אין ברירה, מונית שרות.
אז השבוע לקחתי טקסי ספיישל ומכיוון שאני לא ממש מורגלת בכך,
בכל זאת מגיל שנה על גלגלים - עגלה עם סוס, אופניים (עם רמה ובלי רמה) טוסטוס, מכונית ועוד.
התקשרתי מבעוד מועד לשריין.
"גיברת" הם אמרו לי, "כשתצטרכי תזמיני".
אז הייתי צריכה והזמנתי, אמרו ששולחים וירדתי להמתין.
בדקות הספורות שבין לבין חככתי בדעתי אם לשבת ליד הנהג או מאחוריו. מה יותר נכון? האם לשבת ליד זה מנומס ומאחור זה פטרוני ומתנשא, או שאולי ליד זו חדירה לפרטיות ומאחור נותן לכל אחד מרחב משלו. שורה תחתונה - הגיע ונכנסתי לספסל האחורי.
"שיכון מעוז" אמרתי לו, והנהג, אדם מבוגר, לא ידע על מה אני מדברת. "פייארברג" עניתי, וכן, גם הוא שאל "לאן?"
"שיכון מעוז" כמו רבים אחרים איבד את ייחודיותו ואת שמו, וגם את הטריבונות המפורסמות שעל חומת מגרש הכדורגל הישן ואת המכולת של חיים ודבורה, ואת פרדס הלימונים והשדה המזהיב שלצידו.
פייארברג, ליד אחד העם על פרשת דרכים בין עבר ועתיד, וביניהם ממש בעיקול, מאפו עם המון אהבת ציון.
