סוכות – זמן שמחתנו. ושמחת בחגך ושמחת בכלל...

באמת הייתי בטוחה שאנחנו הולכים היישר משמחה לשמחה – מחגיגות בר המצווה הכל כך מרגשות של יהונתן נכדנו הבכור, ממש בסיומה של השנה החולפת, אל השמחה העצומה באירוע שנחגוג קצת אחרי החגים: החתונה של שיר בתנו הצעירה עם מולי בחיר ליבה.

ממש אוטוטו. עוד נעבור דרך כל החגים בדרך – רק כיף ושמחה. איזה אושר, ממש משמחה לשמחה, חשבתי לעצמי.

אז חשבתי. מסתבר שלחיים יש דינמיקה משלהם.

ונכון שתיכף תגיע השמחה הענקית הזו, אבל באופן ממש לא מתוכנן, הדרך עוברת לא היישר, בדילוג מפסגה לפסגה, אלא דרך עמק עמוק למדיי, שממש הייתי מוותרת על הטיול בו. נפלתי לסאגה של כאבים, שמקורם כנראה בעמוד השדרה. ממש לא מה שחשבתי או תכננתי.

איך זה קשור לסוכות ?

סוכות נקרא בסידור התפילה "זמן שמחתנו". ובמהלך החג חוגגים את שמחת בית השואבה ואת שמחת תורה. ומצווה לשמוח בחג הזה.

ונשאלת השאלה: איך אפשר לצוות על מישהו לשמוח ? והשאלה הזו מתקשרת ל "ושמחת בחגך" ולהמשך: "והיית אך שמח" ותקפה גם ביחס ל"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד".

האומנם יכול אדם לשמוח על פי צו ? הרי מקובל להתייחס לשמחה כאל רגש, שאו שהוא מופיע או שאינו מופיע. משהו שאני חשה. באופן טבעי. איך אפשר לצוות על מישהו לשמוח או לחוש בשמחה ?

התשובות שלי על השאלות הללו, או נכון יותר ההרהורים שלי בנדון, שואבים מעולם הפסיכולוגיה החיובית והאימון האישי שהם לחם חוקי, ולכן אני עוסקת לא בשמחה על פי צו או מצווה, אלא ביכולת לשמוח על פי בחירה אישית.

החיים שלנו הם השתקפות של הבחירות שלנו

כל החיים שלי היום הן תוצאה של הבחירות שעשיתי עד היום, וכל החיים שלי מהנקודה הזו והלאה – יהיו תוצאה של הבחירות שאעשה מעכשיו והלאה. אני בוחרת איך אני רוצה שהחיים שלי ייראו.

אני יכולה לבחור לחיות את החיים שלי מתוך שמחה. ואז אפעל בשני כיוונים :

אחפש באופן מודע גורמים משמחים בחיי, אצור אותם באופן יזום, וגם – אשמח במה שיש לי .

לא אתווכח עם המציאות. "לאהוב את מה שיש" קוראת לזה ביירון קייטי. במקום להתווכח עם המציאות – אקבל אותה. לא מתוך קורבנות או ויתור, אלא כדי ליצור לעצמי מציאות שיש בה שמחה ולא תסכול. כי הרי התודעה שלנו יוצאת את המציאות.

אז זה מה שעשיתי בראש השנה השנה.

שמחתי במה שיש. לא ויתרתי על אירוח המשפחה האהובה שלי – ילדיי ובני משפחותיהם, אחייניותיי וילדיהם. וכיוון שנבצר ממני לטרוח במטבח – שחררתי. אפשרתי לבני המשפחה שלי למלא את מקומי. שמחתי להיווכח כמה אני יכולה לסמוך עליהם. וגם כמה רוחי שורה גם כשלא ידיי הן העוסקות במלאכה.

נהניתי ושמחתי בחלקי ממקום מושבי בכורסה הנוחה. נהניתי מהבית, מהפרחים, מהגינה ומהמשפחה היפה שלנו. חגגתי עם נכדיי האהובים. כשסירקתי את איה, כשחיבקתי את קרני, כשצפיתי ביונה ויואב ועידו משחקים על השטיח למרגלות הכורסה שלי. חגגתי במשחק קלפים אהוב עם יואב, שמחתי עם חברים טובים שבאו להתארח.

פסיכולוגיה חיובית

גוף הידע שנקרא פסיכולוגיה חיובית מכיל מאות ואולי אלפי מחקרים שקשורים לשמחה. ובפוסטים הבאים בודאי עוד אכתוב ואשתף.

ידוע כמה חשוב לשמוח ולהוקיר תודה תמיד. זה קל כשהדברים מסתדרים בדיוק כפי שרצינו וציפינו. קל לחגוג את החיים כשתכננתי מסיבה והיא שמחה ונפלאה בדיוק כפי שחלמתי. העניין הוא שאפשרי לחלוטין לשמוח גם כשהדברים הם לכאורה לא ממש משמחים, או לא כפי שתוכננו על ידינו.

זה דורש בחירה, התכווננות ואימון.

לכולנו יש את היכולת לשמוח.

שמחה היא מצב פנימי שתלוי במחשבות שלנו.

במקרה שלי, אילו הייתי עוסקת במחשבות על מר גורלי, על כמה חבל לי שאלו פני הדברים, ודווקא בחג, ואיזה ביש מזל זה, ו"זה לא פר" - הרי זו דרך בדוקה להרחיק את השמחה ממעוני.

במקום זה הבחירה שלי הייתה במודע להתבונן בטוב, בחצי הכוס המלאה. ואכן ראיתי את הטוב. את השמחה ואת השפע. בהתבוננות שלי שמחתי גם בלמידה שלי, בשיעורים החדשים שלי : לקבל עזרה, לבקש עזרה, לרדת מהפרפקציוניזם.

לכולנו יש בחיים התמודדויות ואתגרים. הבחירה בידינו – מי אנחנו בהתייחסות להתמודדויות הללו.

משפט ידוע אומר : what we focus on expands – מה שאנו מתמקדים בו מתעצם.

וכך כשנבחר להתמקד בשמחה ובחיובי, תחושת השמחה תלווה אותנו.

כן, אפשר לבחור בשמחה. כדאי לבחור בשמחה. ולא ממש משנה מה הנסיבות. לא כי כך צווינו, אלא כי כך ייטב לנו.

אז מה עכשיו ?

ברמה האישית שלי למדתי ואני לומדת לנהל את הכאב. נושמת. עושה בדיקות, התחלתי בטיפולים אלטרנטיביים וכבר יש שיפור.

היום שבתי לאמן - העבודה שלי שאני כל כך אוהבת. ואתמול הייתי כבר במדידה של שמלת - אמא - של - כלה שלי, כי הרי אנחנו בדרך לשמחות !

ואני מוקירה תודה גדולה על כל התקדמות. ומוקירה את הבריאות כמובן.

מוקירה תודה לבני משפחה, חברים וחברות טובות, קרובות יותר ופחות שהיוו ועדיין מהוות מארג תמיכה צפוף, מופלא ומבורך. כל אלה ממש סיבות מעולות לשמחה.

מבחינתי ממש בקרוב הכל יחלוף. יודעת ש... הימים הנוראים מאחוריי, ואני חוזרת לעצמי, בדרך ל"זמן שמחתנו", ולחגוג את החיים כמו שאני תמיד אוהבת. ועל כך בפוסטים הבאים.

בחרו בשמחה. כל יום. כי כל יום ראוי לכך.