נתת לי חיים טובים יותר

השעה כמעט 22:00 בלילה, הילדים ישנים אחרי שבת מהנה בצפון עם החברים הטובים.

רני רואה משחק כדורסל ואני התיישבתי בפינת העבודה שלי כדי להשיב לכמה מיילים דחופים ולתכנן את היום של מחר.

קיבלתי הודעה בוואטצ אפ הקבוצתי של הבלוגריות של כפר סבא : "מי עוד כותבת על מתנות לחג הפסח?" ונזכרתי שרציתי לכתוב על מתנות לפסח וממש עוד רגע אני צריכה להוציא להפצה.

רציתי לעשות כל מיני הפתעות ומתנות לחג המתקרב והאמת היא שכמה שאני לא יצריתית, הפעם המוח שלי הצליח להפתיע אפילו אותי.

כנראה שהרעיונות יישארו רק אצלי בראש, לפחות כרגע.

פסח לפני שנתיים

הייתי אמא בת כמה חודשים לתינוק משגע בשם יהונתן, כיום פעוט מהמם בן שנתיים.

אמא בהלם, בשוק של חייה, לפני רגע הייתי בת הזקונים של הורי, הגעתי אחרי 2 בנים, "הנסיכה של הבית", זאת הייתי אני. ועכשיו אני אמא בעצמי, שעוברת כל כך הרבה ואין לי מושג איך מתמודדים עם כל מה שנפל עלי, על זה בהרחבה תוכלו לקרוא כאן.

עוד לא הספקתי להתאושש מטראומת הלידה ומהדיכאון שעברתי והנה אני כבר צריכה לחזור למציאות שלי כשכירה, השעון מתקתק והגיע הרגע לחזור לעבודה.

יהונתני נולד בסוף דצמבר ומספר ימים לפני חג הפסח כבר חזרתי לעבודה.

רגשות מעורבים של כעס גדול על היקום שלא הכין אותי לנפילה הזאת, ביחד עם המון דאגה ליהונתן שרק בן כמה חודשים.

ברצינות ? עכשיו לחזור לעבודה ?

לעמוד בפקקים האיומים במשך שעה ועשר דקות לכל כיוון ? להחתים כרטיס בזמן, כי אחרי הפקק הנוראי בכביש איחרתי ומורידים לי על זה בשכר שהוא גם ככה לא מאפיין את מי שאני ומה שאני נותנת למקום העבודה שלי?

והבוס היקר שלי... מגיע בכל בוקר במצב רוח אחר, בוקר שמח ובוקר כועס ומי יודע מה יהיה הבוקר של היום?

ואני, בעיקר אני שנמצאת באותו משרד עם המזכירה והבוקר התעוררתי הפוכה כי יהונתן סבל כל הלילה מגזים. בדיוק עכשיו אחרי לילה קשה ופקקים נוראים אני צריכה להיות נחמדה וחייכנית ואני עוד לפני הקפה של הבוקר.

תיבת הדואר הנכנס

מייל מחכה לי בדואר הנכנס, לבחור מתנה לפסח עד מחר כדי שהיא תגיע בזמן לערב החג.

4 וחצי שנים הסתיימו

הגשתי מכתב פיטורים באותו הרגע, בלי להתייעץ עם אף אחד, בלי לחשוב יותר מידי כי מי שמכיר אותי יודע שאני לא בן אדם מתוכנן, אבל יוצא לי לא רע להיות כזאת.

4 וחצי שנים שבהן עבדתי למען מישהו אחר תמו להן.

התאוששות

אחרי חודש וחצי של חישוב מסלול מחדש, אני עושה עם עצמי שיחות נפש אל תוך הלילות הלא פשוטים, הרבה לבד בבית, כי בבוקר כולם בעבודה... החלטתי לבחור בעצמי ונתתי לעצמי את האפשרות לפתוח עסק עצמאי.

מי שמאמין לא מפחד

גדלתי וחונכתי בבית ספר שבו לא האמינו בי. המורים לא צפו לי עתיד מזהיר ודאגו לומר להוריי כי אני לא "העיפרון הכי מחודד בקלמר", גדלתי לתוך המילים האלו ולרגעים האמנתי כי אני לא שווה יותר מידי, בזמן שחבריי לכיתה מקבלים ציונים נפלאים שבטוח גורמים להורים שלהם להיות גאים בהם ולתלות את המבחן על המקרר. לצערי, לא הייתה ילדה כזאת.

אבל חלפו השנים וגדלתי, עברתי משברים, חוויתי חוויות בעוצמות מאוד גבוהות, התחתנתי הבאתי ילד לעולם ועברתי עוד כמה שינויים דרמתיים, כי אצלי כלום לא מגיע בקלות, תמיד צריכה הכל באקשן.

למדתי להאמין בעצמי, ראיתי שאני מוצלחת בדבר אחד ופתאום בעוד אחד ועוד אחד... והוו!! אני מתחילה להתרגש.

ולא רק שפתחתי עסק עצמאי, הוא גם ממש מצליח ומגיעים לקוחות וכותבים עלי המלצות וזאת אני, אותה ילדה שהמסגרת לא האמינה בה. בחרתי בדרך שלי, אני מאמינה בעצמי ומודה ליקום שזימן לי אנשים שחיזקו אותי וגרמו לי להבין שאני צודקת שאני מאמינה בעצמי.

תודות

בפסח שלפני שנתיים, נתתי לעצמי את המתנה הטובה בעולם - את עצמי ויצאתי מעבדות לחירות.

אני מתעוררת בבוקר ועושה את מה שאני הכי אוהבת בעולם.

ותודה לבני הבכור שהגיע לעולם שלי ושינה אותו לכל צבעי הקשת.