גם היום ביום הזיכרון תשע"ח, כאשר אני כבר בת 73 אני זוכרת את היום המר שבו נהרג בקרבות הנגב, משה
נכתב בערב יום הזיכרון תשע"ח
ביום שבו נודע שמשה ברזילי הבן של דוד רצון ורומייה נהרג זעקות השבר של רומייה הדהדו באוויר לכל אורכו של רחוב כנרת שבשכונת הכנרתיים מרמורק שנקראה אז כפר מרמורק וטפסו כאדים במעלה רחוב ארלוזורוב עד לרחוב הרצל שבמושבה רחובות וקולה של זעקת השבר עלה ועלה יא איבני...יא איבני...יא איבני... מושששששהההההה!
ביום שבו נודע שמשה ברזילי נהרג ריחות החומץ בו שפשפו את צווארה של רומייה אמו המתעלפת נדפו באוויר לכל אורכו של רחוב כנרת שבשכונת הכנרתים מרמורק שנקראה אז כפר מרמורק ופשטו גלים גלים במעלה רחוב ארלוזורוב עד לרחוב הרצל שבמושבה רחובות והתערבבו בזעקות השבר של אמו. יא איבני..יא איבני...יא איבני.. מוששששהההה!
ביום שבו נודע שמשה ברזילי נהרג מלאו החרדות את כל חדרי לבבי וסמטאות חיי ועד היום כאשר ריח החומץ עולה באפי זעקות השבר של רומייה מרחוב כנרת שבשכונת הכנרתיים מרמורק שנקראה אז כפר מרמורק שבות להדהד באוזניה של ילדה בת שלוש קרועת עיניים שישבה על הרצפה בחדר קטן ששכרו הוריה בבית דויד ורומיה ברזילי וערסלה את בובתה כאילו היא לא מבינה כאילו היא לא מבינה כאילו היא לא מבינה דבר מה עד היום הזה.
מרגלית קוטב
מורה לתורה בדרך אחרת
ולפילוסופיה האינדיאנית של בני שבט הסנקה.
