עכשיו בגיל כמעט 74 אני מגלה שבנגלה דש זה כאן!
בבוקר
השכנה שלי יורדת במעלית עם הכלב החום הגדול. לצידה אמה יורדת במעלית עם הכלב הקטן השחרחר. לצידן הפיליפינית של האימא יורדת במעלית בלי כלב רק היא הפיליפינית בלי כלב והיא יפה כל כך!
אחר צהרים
השכנה שלי לא יורדת במעלית. היא עודה בעבודה אמה יורדת במעלית עם הכלב הקטן השחרחר ולצדה יורדת במעלית הפיליפינית היפה, עם הכלב החום הגדול של השכנה שלי כי אתם הרי זוכרים שהשכנה שלי בעבודה.
החבורה הקטנה הזאת, שתי הנשים, הקשישה שלפעמים אני שומעת שהיא מדברת עם בתה הונגרית והצעירה הפיליפינית שאומרת לי שלום בעברית ושני הכלבים הגדול החום והקטן השחרחר כל החבורה הזאת פוסעת לה מעדנות עקב בצד אגודל (כך אומרים?) בשבילי הגן הירוק שלרגלי
ביתי.
בערב
השכן שאין לו כלב, גילה לי שהפיליפינית היפה שלפעמים הולכת עם הכלב החום הגדול של השכנה (כשהשכנה בעבודה) היא בכלל לא פיליפינית כי היא בכלל מבנגלה דש.
כן, יש מקום כזה בעולם
.
בלילה
שכבתי לי במיטה שלי והירח המלא האיר את החדר ואני עצמתי עיניים וראיתי את הגלים שלוחכים
את החוף.
מרגלית קוטב
מורה לתורה בדרך אחרת
ולפילוסופיה אינדיאנית של בני שבט הסנקה.
