קחי לך אישה

האחד בספטמבר 1980

היום הראשון בכיתה א.

התרגשות, התחלה חדשה, תחושות של שמחה ופחד וכיף ועוצמה וחשש מהלא נודע.

ההורים הולכים הביתה, יום הלימודים מתחיל.

שעתיים של היכרות.

הפסקה.

שתי ילדות רצות אליי, אנחנו מכירות מהגן. הן אומרות "רחלי, קרני בוכה!" מה? מי זאת קרני? למה היא בוכה? ואיך אני קשורה לכל זה?!

לא מספיקה להבין ושוב הקריאה לעזרה: "רחלי!! קרני בוכה!!"

תוך שניות אני עומדת מול קרני, מבינה שהיא במצוקה, פוחדת, מתגעגעת לאימא, רוצה הביתה. ואני? אני בת ה-6 שואלת אותה וקצת את עצמי - "איך אני יכולה לעזור לך? מה את צריכה?" ורק מעצם השאלה היא נרגעת, ואני ברגע של קפיצה קוואנטית, מבינה.

מבינה בפעם הראשונה שיש לי כוח לעזור. כוח להרגיע. כוח לתת שקט ותקווה.

את חוויית המנהיגות הזאת, בגירסאות שונות, עברתי עוד כמה פעמים בגילאים מאוחרים יותר, עד שהבנתי. יש לי ייעוד.

וכשהייעוד דופק לך בדלת - את פותחת באהבה, מאמצת ומחבקת!

אז הלכתי ללמוד אימון, ופסיכולוגיה חיובית, ואדלר, ועוד הכשרות רבות וטובות,

ובעשר השנים האחרונות אני מלווה אנשים, ובעיקר נשים, שמרגישות שהגיע הזמן לשינוי. שזקוקות לעידוד, להעצמה, לכוח הזה שאני יכולה לתת להן, לשקט, לתקווה.

זה קורה בקליניקה הפרטית שלי, אחת על אחת, כאן בכפר סבא,

זה קורה בכנסים של בעלות (ובעלי) עסקים שנהנים מהרצאות שלי ושל אחרים,

הנה תמונות מהכנס האחרון (צילום: אליסה מש)

זה קורה בקבוצות קטנות וגדולות של נשים שבאות לעבור תהליך יחד,

אם זה אישי ואם זה עסקי, אם זה הורי ואם זה זוגי.

הבוקר פתחתי קורס חדש לנשים עצמאיות,

שבאו לקבל כלים להצמיח את העסק ולהתפתח גם אישית וגם מקצועית.

קראתי לקורס בשם הכי גברי שיכולתי למצוא: "ליגת האלופות"

פתחתי אותי יום לפני יום האישה והוא יסתיים יום לפני ל"ג בעומר.

למה? כי אנחנו חזקות אש!

וראיתי אותן הבוקר, מגיעות להשקיע בעצמן, ועל הפנים היפות שלהן ראיתי בדיוק את מה שאני הרגשתי ביום הראשון ללימודים... התרגשות, התחלה חדשה, תחושות של שמחה ופחד וכיף ועוצמה וחשש מהלא נודע.